ס. דיוויס

ארצות הברית

אין שום דרך לקבל את החדשות. זה קשה במיוחד אם אתה צעיר. אני צעיר. אז זה היה קשה במיוחד. איך יכול להיות שזה קרה לי? לא היתה שום היסטוריה משפחתית, אכלתי בריא, עשיתי כושר, לא עישנתי, לא שתיתי אלכוהול או קפה. שילמתי מיסים, תרמתי ארוחות חג לנזקקים, ואפילו נעמדתי כשאישה נכנסה לחדר. הייתי מצטרף לתגובה של החברים שסיפרתי להם את החדשות שלי, אלא שאני לא נוהג לקלל.

אבא של אחד החברים, אורולוג מהחוף המערבי, קבע לי ייעוץ עם תלמיד שלו – אורולוג מניו-יורק המתמחה בכירורגיה פתוחה. הוא מנה את המנתחים המצטיינים בתחום הלפרוסקופיה הרובוטית בניו-יורק. הייתי מראיין את כולם. היו שלושה. הוא אמר שהבולט מכולם הוא דיוויד סמאדי. הוא תיאר אותו במונחים מעולם הספורט, "אם הבחור הזה היה במייג'ור ליג, הוא היה כוכב. בית החולים "הר סיני" גייס אותו ואת כל הצוות שלו, להיות הבסיס של תכנית הכירורגיה הלפרוסקופית הרובוטית שלהם. הוא הבחור המתאים."
וואו! אז ראיינתי את ד"ר סמאדי, שהצטער לראות מישהו כה צעיר במשרדו. אבל הוא לא שאל את השאלות שכבר שמעתי כל כך הרבה פעמים בשלב זה והתכוננתי לענות עליהן. הוא היה מקסים, בטוח בעצמו ובכישרון שלו, והוא שבה אותי בעיקר בכך שעיקר דאגתו היתה כלפיי, באופן רגשי ונפשי.

כפי שאמרתי, ביקרתי גם אצל מנתח רובוטי אחר ואספתי את כל החומר הכתוב שיכולתי למצוא על מנתח נוסף. עם זאת, בסיכומו של דבר, הקול הפנימי הקטן שלי כל הזמן אמר לי שכבר מצאתי את מה שחיפשתי. הצוות של ד"ר סמאדי, מהקבלה ועד העזיבה, היה נפלא. והשיא של ד"ר סמאדי של פרוצדורות רובוטיות אשר ביצע בעצמו ואחוזי ההצלחה שלו הם מעבר לכל השוואה

כמו שאמר אבא של חבר שלי, לפעמים זה לא מספיק לקבל את הטוב ביותר… לפעמים צריך מזל. לי היה גם מזל.

ס. דיוויס

       בחזרה עדויות      

להזמין פגישה עם
ד"ר דוד סמאדי: